נזקים כספיים מול נזקים גופניים לנתבע

גבולות האחריות ברשלנות הרפואית – סוג הנזק ומעלי האחריות:

נזק כלכלי טהור=נזק לכיס, הפסד כסף בלבד.
ביהמ"ש פירש את ס' 2 לפקנ"ז ככולל גם נזק כלכלי (פ"ד ויינשטיין)

מדוע ביהמ"ש חושש להטיל אחריות בגין נזק ממוני טהור?
      1. ריבוי תביעות והוצאות מנהליות- למשל: אנשים שנתקעים בפקק יתבעו על בזבוז הדלק.
2. נזק כלכלי הוא נזק פרטי ולא חברתי- מבחינה חברתית הוא לא נחשב לנזק, יש מי שהפסיד ומי שהרוויח (למשל: הרעלת    הדגים- אותו בעל מסעדה מפסיד אך מתחריו מרוויחים).
3. המזיק הוא המונע הנזק הזול (ע"י ביטוח למשל)- עדיף שמונע הנזק הזול ימנע את הנזק ו"יחסוך" לחברה.
4. בעיה סיבתית: קשה לייחס את הנזק למעשה העוולה. פער זמנים בין מועד קיבול המידע לזמן השימוש (לדוגמא: עצה רשלנית שבגינה נגרם נזק כלכלי עצום).
5. נזקים כלכלים לעיתים הם סיכוני רקע- ולכן הניזור יכול להתכונן אליהם. (לדוגמא: עובד שנפגע בתאונה ונעדר ממנה).
6. בעיה בהטלת אחריות על מצג שווא- נודע להרבה אנשים ובכך מרחיב את מעגל התובעים.
7. הרתעת יתר: עלול למנוע העברת מידע (פ"ד ויינשטין, פ"ד אולטרה מארס)
8. חוסר צדק- אין פרופורציה בין ההתרשלות רפואית לבין התוצאה הסופית, אין כוונה להרוס עולמו של אדם.
9. ייקור שירותים חיונים- של בעלי מקצוע.
10. פיזור הנזק- לעיתים עדיף להשאיר את הנזק איפה שנפל וכל אחד יישא בעלות.

נזקים כספיים

מצג שווא של מומחה:

מצג שווא רשלני= כאשר המזיק מוסר מידע עובדתי לא נכון.
חיווי דעה= מסירת מידע על עובדות אך לא בהכרח תיאור.

אולטרה מארס (1932)(משקיע שתבע רו"ח שהתרשל במאזן)- עד כמה רחוק ועמוק ניתן לחייב את בעל המקצוע על חוות הדעת הרשלנית שהעניק?נקבע כי יש חובת זהירות והתרשלות רפואית בגין חו"ד שמשלמים עליה, אך אין להטיל אחריות על איש מקצוע בגין נזק שייגרם מחו"ד שאיננו הלקוח שלו.
עד לפ"ד וינשטין הגישה הייתה שאין אחריות על נזק כלכלי שהוא תוצאה של חיווי דעה רשלני. זהו הפ"ד הראשון שמוחל נזק כלכלי עקב חיווי דעה רשלני.
ביהמ"ש קבע 6 תנאים שצריכים להתקיים ע"מ להטיל אחריות על מצג שווא רשלני או חו"ד:
1. חו"ד צריכה להיות של איש מקצוע. (התחזה לבעל מקצוע–>יהיה אחראי). (פ"ד זלסקי)
2. ניתנה במסגרת התפקיד- בעל נותן הדעה חייב להבין שמסתמכים עליו והוא אחראי לגביו (דורש תשלום).
3. ניתן לתחם את היקף האחריות.
4. נותן חו"ד צפה שיסתמכו עליה- חל גם על צדדים שלישיים, בתנאי שהנותן היה מודע שיסתמכו עליו (פ"ד וינשטין). משתמשים       במבחני "קרבה" ו"שכנות". שואלים- האם יש חובת זהירות?
5. ההסתמכות צריכה להיות סבירה.
6. נותן החו"ד לא צפה בדיקת ביניים- אם צפה–> לא תהיה עליו אחריות כי הקש"ס מתנתק.

**יש לציין שכללים אלו נקבעו מזמן ויכול להיות שאינם ראויים היום מבחינה חברתית. כטענה ניתן לטעון שיש לבטל חלק או כולם.

  • כיום: קיימת חובת זהירות לנזק כלכלי טהור במצב של חיווי דעת רשלני בכפוף לסייגים הנ"ל.

פ"ד אלסוחא- נקבע כי יש חובת זהירות בגין נזק נפשי טהור באופן גורף.

חישוב הפיצוי:
האם אפשר לקבל פיצוי בעבור מצג שווא רשלני, למרות שלא נגרם לנפגע נזק?
עניין זה נידון בפ"ד זלסקי: הש' אור: הרווח שנוצר מאוחר יותר לא צריך להילקח בחשבון ויש לתת לו פיצויים. ביהמ"ש קובע שאין צורך להתייחס לתוצאה.

אחריות לצד שלישי
(פ"ד קורנפלד נ' שומאלוב, פ"ד וינשטין נ' קדימה):
עצם האמירה לא גורמת נזק, ישנה חוליה נוספת בקש"ס העובדתי– אדם אחר מסמך על חוות הדעת והפעולה על סמך העצה היא שגורמת לנזק כלכלי. מוטלת עליהם האחריות.
למשל: רופא שלא מספר לחולה שהוא נושא איידס, והמטופל מדביק אחרים. אם לא הזהיר- התרשל ונחיל על הרופא אחריות.
פ"ד טרסו (סטודנט ופסיכולוג)- הוריו תבעו שלא דיווח להם ישירות וביהמ"ש קבע שאכן היה צריך.
לדעת רונן, השאלה אם להטיל אחריות היא פונקציה של טיפול.
ככל שהטיפול יותר אפקטיבי—> נסיר את חובת הזהירות מהרופא (כדי לא לפגוע בתמריצים- שאנשים לא יספרו לרופא).
טיפול לא אפקטיבי—> לא נסיר את חובת הזהירות המושגית.
שני חריגים:
      1.  פ"ד נחום נ' דורבאום- נקבע כי יש אחריות כלפי אדם שאינו הלקוח שלו (יורש שתובע עו"ד, בנקים).
2. פ"ד קורנפלד נ' שומאלוב- הקבלן של הבניין אחראי גם לקונה דירה יד 2.