נזקים כספיים מול נזקים גופניים לנתבע

גבולות האחריות ברשלנות הרפואית – סוג הנזק ומעלי האחריות:

נזק כלכלי טהור=נזק לכיס, הפסד כסף בלבד.
ביהמ"ש פירש את ס' 2 לפקנ"ז ככולל גם נזק כלכלי (פ"ד ויינשטיין)

מדוע ביהמ"ש חושש להטיל אחריות בגין נזק ממוני טהור?
      1. ריבוי תביעות והוצאות מנהליות- למשל: אנשים שנתקעים בפקק יתבעו על בזבוז הדלק.
2. נזק כלכלי הוא נזק פרטי ולא חברתי- מבחינה חברתית הוא לא נחשב לנזק, יש מי שהפסיד ומי שהרוויח (למשל: הרעלת    הדגים- אותו בעל מסעדה מפסיד אך מתחריו מרוויחים).
3. המזיק הוא המונע הנזק הזול (ע"י ביטוח למשל)- עדיף שמונע הנזק הזול ימנע את הנזק ו"יחסוך" לחברה.
4. בעיה סיבתית: קשה לייחס את הנזק למעשה העוולה. פער זמנים בין מועד קיבול המידע לזמן השימוש (לדוגמא: עצה רשלנית שבגינה נגרם נזק כלכלי עצום).
5. נזקים כלכלים לעיתים הם סיכוני רקע- ולכן הניזור יכול להתכונן אליהם. (לדוגמא: עובד שנפגע בתאונה ונעדר ממנה).
6. בעיה בהטלת אחריות על מצג שווא- נודע להרבה אנשים ובכך מרחיב את מעגל התובעים.
7. הרתעת יתר: עלול למנוע העברת מידע (פ"ד ויינשטין, פ"ד אולטרה מארס)
8. חוסר צדק- אין פרופורציה בין ההתרשלות רפואית לבין התוצאה הסופית, אין כוונה להרוס עולמו של אדם.
9. ייקור שירותים חיונים- של בעלי מקצוע.
10. פיזור הנזק- לעיתים עדיף להשאיר את הנזק איפה שנפל וכל אחד יישא בעלות.

נזקים כספיים

מצג שווא של מומחה:

מצג שווא רשלני= כאשר המזיק מוסר מידע עובדתי לא נכון.
חיווי דעה= מסירת מידע על עובדות אך לא בהכרח תיאור.

אולטרה מארס (1932)(משקיע שתבע רו"ח שהתרשל במאזן)- עד כמה רחוק ועמוק ניתן לחייב את בעל המקצוע על חוות הדעת הרשלנית שהעניק?נקבע כי יש חובת זהירות והתרשלות רפואית בגין חו"ד שמשלמים עליה, אך אין להטיל אחריות על איש מקצוע בגין נזק שייגרם מחו"ד שאיננו הלקוח שלו.
עד לפ"ד וינשטין הגישה הייתה שאין אחריות על נזק כלכלי שהוא תוצאה של חיווי דעה רשלני. זהו הפ"ד הראשון שמוחל נזק כלכלי עקב חיווי דעה רשלני.
ביהמ"ש קבע 6 תנאים שצריכים להתקיים ע"מ להטיל אחריות על מצג שווא רשלני או חו"ד:
1. חו"ד צריכה להיות של איש מקצוע. (התחזה לבעל מקצוע–>יהיה אחראי). (פ"ד זלסקי)
2. ניתנה במסגרת התפקיד- בעל נותן הדעה חייב להבין שמסתמכים עליו והוא אחראי לגביו (דורש תשלום).
3. ניתן לתחם את היקף האחריות.
4. נותן חו"ד צפה שיסתמכו עליה- חל גם על צדדים שלישיים, בתנאי שהנותן היה מודע שיסתמכו עליו (פ"ד וינשטין). משתמשים       במבחני "קרבה" ו"שכנות". שואלים- האם יש חובת זהירות?
5. ההסתמכות צריכה להיות סבירה.
6. נותן החו"ד לא צפה בדיקת ביניים- אם צפה–> לא תהיה עליו אחריות כי הקש"ס מתנתק.

**יש לציין שכללים אלו נקבעו מזמן ויכול להיות שאינם ראויים היום מבחינה חברתית. כטענה ניתן לטעון שיש לבטל חלק או כולם.

  • כיום: קיימת חובת זהירות לנזק כלכלי טהור במצב של חיווי דעת רשלני בכפוף לסייגים הנ"ל.

פ"ד אלסוחא- נקבע כי יש חובת זהירות בגין נזק נפשי טהור באופן גורף.

חישוב הפיצוי:
האם אפשר לקבל פיצוי בעבור מצג שווא רשלני, למרות שלא נגרם לנפגע נזק?
עניין זה נידון בפ"ד זלסקי: הש' אור: הרווח שנוצר מאוחר יותר לא צריך להילקח בחשבון ויש לתת לו פיצויים. ביהמ"ש קובע שאין צורך להתייחס לתוצאה.

אחריות לצד שלישי
(פ"ד קורנפלד נ' שומאלוב, פ"ד וינשטין נ' קדימה):
עצם האמירה לא גורמת נזק, ישנה חוליה נוספת בקש"ס העובדתי– אדם אחר מסמך על חוות הדעת והפעולה על סמך העצה היא שגורמת לנזק כלכלי. מוטלת עליהם האחריות.
למשל: רופא שלא מספר לחולה שהוא נושא איידס, והמטופל מדביק אחרים. אם לא הזהיר- התרשל ונחיל על הרופא אחריות.
פ"ד טרסו (סטודנט ופסיכולוג)- הוריו תבעו שלא דיווח להם ישירות וביהמ"ש קבע שאכן היה צריך.
לדעת רונן, השאלה אם להטיל אחריות היא פונקציה של טיפול.
ככל שהטיפול יותר אפקטיבי—> נסיר את חובת הזהירות מהרופא (כדי לא לפגוע בתמריצים- שאנשים לא יספרו לרופא).
טיפול לא אפקטיבי—> לא נסיר את חובת הזהירות המושגית.
שני חריגים:
      1.  פ"ד נחום נ' דורבאום- נקבע כי יש אחריות כלפי אדם שאינו הלקוח שלו (יורש שתובע עו"ד, בנקים).
2. פ"ד קורנפלד נ' שומאלוב- הקבלן של הבניין אחראי גם לקונה דירה יד 2.

 

רשימת לקוחות

רשימת לקוחות כסוד מסחרי

רשימת לקוחות כסוד מסחרי

הר זהב שירותי מזון בע"מ-פודליין בע"מ ואח' 19.9.02

 

משווק בתחום השוקולד הגולמי, משווק בעיקר באזור הצפון, הוא פוטר מחברת פוד-ליין ועבר לחברת הר-זהב שירותי מזון, הוא לקח עימו את רשימת הלקוחות בצפון. העקרונות שנקבעים בפס"ד זה:

  1. רשימת לקוחות תוכר כסודית במידה והיא באמת סודית וממודרת… במידה וידועה לכולם, היא אינה סודית.
  2. יש להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם לחדש- האם מדובר באותו פלח שוק, אותו מוצר, אותו ענף, אותו אזור גאוגרפי…
  3. לעיתים הדגש אינו על זהות הלקוח אלא על תנאי העסקאות עם הלקוח, המוצרים שרוכש והטיפול שהוא מקבלß האם המידע מתיישן מהר? כלומר ההרגלים של הלקוח הם הקובעים. תנאי העסקה והטיפול הם יכולים להיות סודיים מאד.
  4. ה"דע כיצד", know how, מידת "קיצור הדרך"- הערכת ההשקעה של המעסיק הקודם בהבאת לקוחות, והחיסכון למעביד החדש בגילויים. עיקרון זה לא יתפוס בעצמו כסוד או משהו שיגנו עליו…

רשימת לקוחות כסוד מסחרי

אישור הלכת צ'קפוינט על ידי בית המשפט העליון

WES-system- משה סער

  • מעסיק קיבל זיכוין בלעדי להפצה של תוכנות לעיבוד תמלילים- לאניר. העובד טכנאי מחשבים, חתם על התחייבות שהוא לא מתחרה אבל הוא פוטר אחרי 28 חודשים והקים עסק עצמאי למתן שירותי מחשוב ותיקון, אבל פרסם שהוא תומך במערכות לאניר. חוץ מזה, הוא פנה ללקוחות שהיה עימם בקשר שוטף במסגרת עבודתו בAES, "רפאל" שהייתה אחת הלקוחות הגדולים בתחום פנתה אליו. התיק התגלגל והגיע לבג"ץ. בג"ץ נותן את החותמת שלו להלכה זו, וקבע כי גובר חופש העיסוק על חופש ההתקשרות.
  • גם אם יש סעיף איסור תחרות וגם אם אין, העקרונות הם עקרונות, אבל אם יש סעיף זה נותן נק' מחשבה על כך שעזב על אף שהיה חתום. זה לא שההתניה עצמה על פיה קובעים אלא זה מוסיף עוד פרמטר לחוסר תום לב שלו. במקרה זה, רשימת הלקוחות היא כן סודית- אבל כיוון שלא הוכח שקיבל עבודות ממשיות מהרשימה הזו אלא בעיקר מרפאל שפנו אליו, אז זה לא רלוונטי.

ביקורת על ההלכה כיום

  • פגיעה בחופש החוזים של הצדדים ובכלל ש'חוזים יש לכבד'.
  • הגנת יתר על עובדים מסוימים עלולה לפגוע בעובדים אחרים.
  • הנחת המוצא בדבר נחיתות העובד ופער בכוח המיקוח אינה נכונה בהכרח, במיוחד ביחס לאוכלוסיה הרלוונטית.
  • ההקשחה מקשה גם על הוכחת אינטרסים שהוכרו כלגיטימיים.

הגבלת עיסוק מקביל

שמעון פרנס- היה עובד קבוע ברשות השידור והגיש תכניות בקול ישראל. הגה את רעיון התכנית "בטברנה" בערוץ אחד למשך עונה אחת ולאחר מכן המשיכו את התכנית בלעדיו. חיזרו אחריו בערוצים אחרים והציעו לו כסף רב, ואז הוא ביקש לשדר את התכנית הזו בערוצים האחרים- רשות השידור סירבו.

בש"א י-ם שמעון פרנס- רשות השידור

עש"מ שמעון פרנס- יו"ר רשות השידור

הוא פוטר והואשם בחוסר הוגנות במילוי תפקידו, הוא ערער לבית הדין על עצם ההרשעה בבית הדים למשמעת ועל הפיטורים שלו.  הוא לא סיים לעבוד ואז הגבילו את עבודתו במקום אחר, אלא אדם שביקש לעבוד במקביל בארגון נוסף.

הפסיקה-

  • בין רשות השידור לזכייניות של ערוץ 2 קיימת תחרות עזה, ולא רק זה הן יכולות להציע כסף רב יותר מרשות השידור, הרשות מציעה ביטחון תעסוקתי ולכן החליטה לאסור עבודה במקביל.
  • כשמדובר בהיתר לעבודה פרטית במקביל לעבודה אצל מעסיק קיים תגבר הנטייה לכבד את הגבלות המעסיק על חופש העיסוק. איסור על עבודה פרטית אינו מוציא את העובד מחוג העבודה, אינו מונע ממנו אפשרות להגשמה עצמית ולא מותיר אותו חסר פרנסה. זו בעצם הבחנה מאד משמעותית! עד עכשיו עסקנו בכל ההשלכות הללו (חוסר פרנסה וכו') וזה לא המקרה במצב זה, ולכן האינטרסים של המעסיק חוזרים למצבם הקודם.
  • קיים אינטרס לגיטימי של המעסיק המצדיק הגבלות על עבודה פרטית נוכח חשש לניגוד עניינים של העובד. מדובר במדיומים שונים אך מושפעים הדדית. הוא טען בכלל שהוא עובד ברדיו בקול ישראל וזה מדיומים שונים, אבל זה לא באמת משנה כי הם מתחרים ביניהם, וגם התחרות הסופית היא בתוך הטלוויזיה.

ורד זפרן גני ואח'- האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלצל

  • מרצים וחברי סגל בבצלאל בהיקפי משרה של 50% הודיע על כוונתם לשמש גם כחברי סגל במכללת "שנקר" בחצי משרה ופוטרו ע"י בצלאל.
  • בין הדין האזורי דוחה את התביעה שלהם- איזון סביר בהגבלת עיסוק מקביל.

בית הדין הארצי קיבל את הערעור ופסק לזכותם פיצוי כספי בגובה 12 משכורות: קבע שהיו פיטורים שלא כדין. מדובר בפגיעה מהותית בחופש העיסוק לאור ההיצע המוגבל של עבודה במחקר אקדמי ובהוראה, ופיתוח הידח בתחומם, לאור העסקתם בחצי המשרה.

חופש העיסוק של העובדים גובר במקרה זה על החשש של בצלאל מפני פגיעה במוניטין ואיסור תחרות. העובדים פוטרו שלא כדין וזכאים לפיצוי כספי בשווי שנת הוראה מלאה.